עקומת מוראנט (זה לא מונח בפיסיקה)

לרוב אני משתדל להימנע מלוקיישנים מצולמים לעייפה אבל יש מקרים שכצלם פשוט אין לך ברירה. על רכבות, מרדפים וצילום אובססיבי, הכל בפוסט הבא

For the english version press here

"רכבת הרים". על מנת להזיז את המשקל האדיר הזה מניעים לעיתים את הרכבת 4-5 קטרים - בקדמה, באמצע ומאחור

הכל התחיל כשנסענו להרי הרוקי. בעצם לא, הכל התחיל כשניקולס מוראנט, צלם שעבד עבור חברת הרכבות הקנדית, צילם כאן במחצית המאה הקודמת. כך הפכה נקודת התצפית היפה הזו, שנקראת באופן רשמי "עקומת מוראנט", ללוקיישן אייקוני ונקודת חובה עבור כל צלם שמבקר בפארק הלאומי באנף. בצדק. אבל, וזה אבל גדול, לרכבת הזו אין לוחות זמנים, מה שאומר שנדרשת סבלנות. הרבה סבלנות. בבוקר הראשון ישבתי כאן בקור מקפיא במשך 3 שעות עד שבאה רכבת, אבל מהכיוון הפחות טוב. אחר הצהריים ישבתי עוד שעתיים להמתין במה שקראתי לו "תחנת הרכבת לצלמים" וכלום, לא באה, לא מימין ולא משמאל. אז העניין הפך קצת אובססיבי ומתסכל והיה צורך במשהו אחר, מפתיע ונועז יותר.

למחרת, בעודנו חוזרים מטיול רגוע באזור הנפלא הזה, אנחנו קולטים אותה מתנשפת במקביל אלינו. לא היה צריך יותר ממבט אחד והנהון כדי שתוך שניות נמצא את עצמנו בעיצומו של מרדף הוליוודי שנמשך על פני 15 הק"מ הבאים. חניה זריזה, ריצה ל"תחנה" ויש לנו את זה. סופסוף. מקפל את הציוד, חוזר מרוצה לרכב ו... שוב צפירה. שוב ריצה ל"תחנה" הצבה זריזה של הציוד ובום, עוד אחת. ככל הנראה הצילום הכי מהיר ויעיל שהיה כאן מעולם.

בשורה התחתונה, אם אתם רוצים לצלם את הרכבת אתם צרכים לפתח סבלנות של צלמי חיות (שזה לא דבר פשוט) או להתאמן על מרדפי מכוניות. ועקומת מוראנט זה אמנם לא מונח בפיסיקה אבל זה כן קשור לזמן ומהירות. מאז, אגב, יש לי רגישות לצפירות של רכבת.

ניקולאס מוראנט (1910-1999) היה צלם קנדי שצילומיו התפרסמו במגזינים רבים ביניהם הנשיונל ג'יאוגרפיק ואף התנוססו על שטרות כסף ובולי דואר קנדיים בשנות החמישים והשישים. בין השנים 1935 ל 1939 ואחר כך שוב בין השנים 1944 ל 1981 עבד מוראנט עבור חברת הרכבות קנדיאן פסיפיק וצילומיו מאזור הרי הרוקי זכו לפרסום רב ותרמו רבות לקידום התיירות באזור. אחד המקומות בהם אהב לצלם במיוחד הוא התצפית שנקראת על שמו "עקומת מוראנט" (Morant's Curve). מרבית עבודותיו נשמרות כיום במוזיאון ווייט בבאנף.

עקומת מוראנט ביום סגרירי. תוואי הרכבת שסלילתו הושלמה בשנת 1885 עובר כאן במקביל לנהר בואוו בלב הפארק הלאומי באנף והיה הראשון שחצה את צפון אמריקה מהחוף המזרחי למערבי.

כמויות אדירות של סחורות שחוצות את היבשת ומניעות את גלגלי הכלכלה. צולם במהירות תריס איטית להדגשת התנועה

* תודה לאשתי היקרה שתמכה, עודדה והשתתפה בכל העונג הזה