חלוצי צילום הנוף היא סדרת כתבות המביאה את סיפורם של כמה מענקי הז'אנר הראשונים שאחראים במידה רבה על התפתחות התחום מראשית דרכו אל עבר מה שאנחנו מכירים כיום. והפעם, קרלטון ווטקינס, האיש שצילם את יוסמיטי הרבה לפני אנסל אדמס
הרבה חלקיקי אור עברו בעדשות מאז הצליח ב-1826/7 המדען הצרפתי ג'וזף ניספור נייפס לקבע לראשונה את התמונה "מבט מהחלון בלה גרה" על גבי משטח מתכת מרוח בזפת. זמן החשיפה, למי שמתעניין במספרים, היה כ-8 שעות (כיום טוענים שכנראה הרבה יותר). את השנים שלאחר מכן הקדישו נייפס ורבים אחרים לשיפור התהליך. איכות התמונה ואיכות הקיבוע שלה, קיצור זמן החשיפה, שכפול התמונה והפיכת התהליך לפשוט וזול יותר היו חלק מהאתגרים הרבים עימם התמודדו. החל ממחצית המאה ה-19 הפך הצילום לשימושי יותר (בסטנדרטים של אז) וצלמים רבים ברחבי העולם החלו להנציח בעבודתם גם את הנוף והטבע, נושא שעד אז היה נחלתם הבלעדית של הציירים.
בסדרת כתבות זו אביא את סיפורם של כמה מחלוצי צילום הנוף. צלמים פורצי דרך שאחראים במידה רבה על התפתחות התחום למה שאנחנו מכירים היום. והפעם סיפורו של הצלם האמריקאי קרלטון ווטקינס, האיש שצילם את יוסמיטי הרבה לפני אנסל אדאמס.
ווטקינס הגיע לעולם הצילום לגמרי במקרה. הוא נולד במדינת ניו-יורק ובשנת 1851 בהיותו בן 22 עבר לסן-פרנסיסקו בה מצא, מבלי לתכנן זאת מראש וללא שום ידע מוקדם, עבודה כממלא מקום לעוזר בסטודיו לצילום. ווטקינס למד את המלאכה היטב וב-1858 החל לבצע פרוייקטים משל עצמו עבור לקוחות פרטיים, מגזינים, סקרים גיאוגרפיים מטעם המדינה ועוד. אבל עיקר תהילתו בצילומי הנוף הנהדרים שצילם במסעותיו הרבים באזורי הטבע הפראי של החוף המערבי של אמריקה: בקליפורניה, אורגון ונבדה.
ואל תחשבו לרגע על טיולי הצילום של היום. מסעות צילום אלו לא היו עניין של מה בכך, הם ארכו זמן ממושך ודרשו הערכות רבה. הציוד הרב נישא על גבי פרדות או עגלות רתומות לסוסים וכלל מצלמות כבדות, חצובות עץ, פלטות זכוכית גדולות (הפילם של אז) שנארזו בקופסאות עץ, חומרים כימיים (בחלקם מסוכנים), כלים וציוד להכנה ולפיתוח הנגטיבים, אוהלים, ציוד שינה ומזון.
 המצלמות של אז (View Camera) היו מצלמות בפורמט גדול מאוד, 5x4 אינץ' (כ-13x10 ס"מ) ומעלה. גודל חיישן פול פריים מודרני, לשם השוואה, הוא 3.6x2.4 ס"מ וחיישן מצלמת טלפון ממוצע כ-6x4.4 מילימטר בלבד. אלו היו מצלמות גדולות מאוד וכבדות. הן היו מורכבות מלוח עץ קדמי אליו מתחברת העדשה, לוח עץ אחורי עליו מסך מזכוכית מט, ומעין אקורדיון גמיש אטום לאור ביניהם. הפוקוס התבצע על ידי קירוב/הרחקה של הלוחות זה מזה. התמונה השתקפה בצורה הפוכה על מסך הזכוכית וכדי להצליח לראות אותה באופן ברור התכסו הצלמים ביריעת בד אטומה שהיתה מחוברת לחלקה האחורי של המצלמה. לאחר הצבת המצלמה, קימפוז התמונה ופיקוס היה צורך להכין את פלטת הזכוכית ששימשה כסרט הצילום. ציפוי הפלטה בחומר הרגיש לאור לפני כל צילום ופיתוח הנגטיב מיד אחריו התבצעו באוהל חושך בשטח סמוך ככל האפשר לצילום עצמו. רק משנת 1880 פותח תהליך שאפשר לבצע את הכנת הפלטה ואת הפיתוח שלה בנפרד מהצילום ובכך לפשט מאוד את העבודה בשטח. בהמשך הוחלף לוח הזכוכית בדפי צלולויד, הפילם המוכר (לחלקנו) עד היום. |
תמונה אחת שווה אלף מילים, זה ידוע. אני אוהב לומר שצלמי נוף הם הדוברים של הטבע ויש להם תפקיד חשוב בשימור שלו. במקרה של ווטקינס זה אף הוכח כנכון. לוקיישנים מפורסמים לא מעטים צולמו לראשונה על ידי קרלטון ווטקינס, אבל התמונות החשובות והמזוהות איתו ביותר הן אלו שצילם ביוסמיטי שנים רבות לפני שחלוץ צילום הנוף המהולל אנסל אדאמס אפילו נולד. תמונות שצילם שם ווטקינס בשנת 1861 הוצגו בניו-יורק, עוררו עניין ציבורי רב ואף זכו לפרסום מפרגן במאמר בניו-יורק טיימס. התמונות שיצרו רושם עז גם בקרב חברי הקונגרס שיחקו תפקיד משמעותי ביצירת המודעות ובסלילת הדרך להכרזה על יוסמיטי כפארק לאומי שנחתמה בשנת 1864 על ידי הנשיא אברהם לינקולן. כהוקרה על כך נקרא אחד ההרים בפארק המפורסם "הר ווטקינס". הפארק הלאומי יוסמיטי מהווה עד היום מוקד משיכה לצלמים (ומטיילים) מכל העולם.
למרות ההצלחה והפרסום שארית חייו לא האירה פנים לווטקינס. ב-1867 הוא פתח בסן-פרנסיסקו את "הגלריה לאמנות של יוסמיטי" בה הציג את עבודותיו, אך ניהול פיננסי כושל הביא אותו לפשיטת רגל ואיבוד הגלריה. בהעדר חוקי זכויות יוצרים איבד ווטקינס גם את ההדפסים הרבים שיצר ואת הזכויות על צילומיו. בשנות ה-90 של המאה ה-19 הידרדרה בריאותו וראייתו ויחד איתן גם יכולתו לעבוד. מאוחר יותר אף אושפז בבית חולים פסיכיאטרי בו נפטר חסר כל ביוני 1916. קרלטון ווטקינס היה מראשוני הצלמים שפעלו באזור החוף של קליפורניה והיה ממניחי היסודות למורשת הצילום האדירה שהתפתחה באזור. לאורך השנים הוצגו צילומיו ברבים מהמוזיאונים החשובים בארצות הברית ובעולם והן ממשיכות לעורר עניין רב עד היום.
האמת העשרת לי את הידע תודה רבה
יפה ומעניין, תודה