חלוצי צילום הנוף היא סדרת כתבות המביאה את סיפורם של כמה מענקי הז'אנר הראשונים שאחראים במידה רבה על התפתחות התחום מראשית דרכו אל עבר מה שאנחנו מכירים כיום. והפעם סיפורו של פיטר הנרי אמרסון, הרופא שהעדיף להיות אמן.
הרבה חלקיקי אור עברו בעדשות מאז הצליח המדען הצרפתי ג'וזף ניספור נייפס לקבע לראשונה את התמונה בשם "מבט מהחלון בלה גרה" על גבי משטח מתכת ב-1826/7. החל ממחצית המאה ה-19 הפך הצילום לשימושי יותר וצלמים רבים ברחבי העולם החלו להנציח בעבודתם גם את הנוף והטבע, נושא שעד אז היה נחלתם הבלעדית של הציירים. בסדרת כתבות זו אביא את סיפורם של כמה מחלוצי צילום הנוף. צלמים פורצי דרך שאחראים במידה רבה על התפתחות התחום למה שאנחנו מכירים היום. והפעם סיפורו של פיטר הנרי אמרסון, הרופא שהעדיף להיות אמן.
רבים מחלוצי צילום הנוף המפורסמים היו אמריקאים, בעיקר מהחוף המערבי. אולי אלו רוח הגילויים של התקופה והטבע הבתולי הפראי של האזור שתרמו לכך. פיטר הנרי אמרסון הוא אנגלי דווקא, שנולד בכלל בקובה, והחל את חייו הבוגרים כ... רופא. הוא בן לאב אמריקאי (בכל זאת יש קשר) ולאם אנגליה שחיו בחוות גידול סוכר שהיתה בבעלותם בקובה. בשנת 1869, לאחר מות אביו, חזר אמרסון עם אמו לאנגליה שם למד רפואה. הוא הוסמך בקיימברידג' ב-1885 לפני שהחליט על שינוי קל בתוכניות. את המצלמה הראשונה רכש ב-1881. ב-1886 כבר פרסם את אלבום הצילומים הראשון שלו, "החיים והנוף בנורפוק ברודס" ונבחר כחבר במועצה של החברה המלכותית לצילום בלונדון.
אמרסון עסק רבות במשמעות הצילום ודחף להכרה בו כאומנות. בתחילת דרכו צילם תמונות חדות מקצה לקצה. בהמשך, בהשראת הציירים הנטורליסטים הצרפתיים, שינה את סגנונו וצילם תמונות שניסו לחקות את האופן בו העין רואה. ברוח זו צילם את נופי האזורים הכפריים של אנגליה אותם פרסם בשמונה ספרי צילום שהדפיס בין השנים 1886 ל-1895. נושאים שהעסיקו אותו בהקשר זה היו עומק השדה הנכון, אורך המוקד וזמן החשיפה הנדרשים כדי לדמות במדויק את הראייה האנושית. התמונות, על פי אמרסון, צריכות להיות חדות במידה סבירה, אבל לא מידי, וגם לא מטושטשות. כמו העין שמתמקדת בזמן נתון במישור אחד בלבד. טכניקות צילום נוף מקובלות כיום כמו הערמת פוקוס לא היו זוכות ממנו ככל הנראה לאהדה רבה.
ב-1889 פרסם אמרסון את חיבורו השנוי במחלוקת "הצילום הנטורליסטי לסטודנטים לאומנות" בו הפיץ את רעיונותיו ואת התנגדותו הנמרצת לביצוע מניפולציות על התמונות בזמן הצילום, הפיתוח וההדפסה. הוא טען שאלו הופכות את הצילום, ויהיה זה טוב, בינוני או גרוע, ללא יותר מאשר חיקוי גרוע של ציור. הוא התנגד לקיומם של חוקי קומפוזיציה וטען שתפקיד האמן הינו לתעד באופן פאסיבי את התמונה המעוצבת כפי שהטבע יצר. במיוחד יצא נגד חיבורים של מספר נגטיבים לתמונה אחת על מנת לקבל תוצאה שלא ניתן לקבל בתמונה בודדת, טכניקה שהחלה להיות פופולרית בתקופה ההיא. ואם זה נשמע למישהו מוכר אז כן, נראה שהוויכוח הסוער הזה שממשיך להעסיק את עולם הצילום עד היום הזה לא נולד היום. רק הטכניקות השתנו קצת.
אמרסון הגן בקנאות על רעיונותיו ולא חסך בביקורת על הממסד האמנותי הבריטי ועל סגנונות צילום אחרים. במאבקו על צדקת דרכו הוא יצר לעצמו מעמד של פרובוקטור אנטי ממסדי ולצד אוהדיו הרבים צבר גם לא מעט יריבים. למרות זאת ב-1891, שנתיים בלבד אחרי פרסום "הצילום הנטורליסטי" פרסם חוברת בשם "מותו של הצילום הנטורליסטי" בה חזר בו מדעותיו ואף טען שהצילום אינו יכול באמת להיחשב כאמנות גבוהה. יתכן שהשינוי הקיצוני נבע מגישתו המדעית ומהבנתו שטכניקת הצילום (של אז לפחות) אינה יכולה באמת להעביר את הטבע כפי שרואה אותו העין. יש הטוענים ש"הבעת החרטה" של אמרסון לא היתה כנה והיתה חלק מאופיו המרדן והמוחצן. כדאי גם לזכור שבתקופה זו היה עוד הצילום מדיה חדשה יחסית שנלחמה עדיין על ההכרה כתחום לגיטימי באמנות. כך או כך, למרות שרעיונותיו המשיכו ללוות את עולם הצילום עוד שנים ארוכות קדימה אמרסון עצמו פרסם את ספר הצילומים האחרון שלו ב-1895. בהמשך פרסם מספר ספרים היסטוריים ואפילו מדריך לשחקני ביליארד חובבים אבל אף אחד מהם לא עסק יותר בצילום. פיטר הנרי אמרסון הלך לעולמו ב-1936 בקורנוול שבדרום אנגליה. ב-1979 נבחר להיכלל בהיכל התהילה הבינלאומי לצילום International Photography Hall of Fame), רשימה מפוארת הכוללת צלמים בעלי תרומה היסטורית משמעותית לתחום הצילום.
Comments