חלוצי צילום הנוף היא סדרת כתבות המביאה את סיפורם של כמה מענקי הז'אנר הראשונים שאחראים במידה רבה על התפתחות התחום מראשית דרכו אל עבר מה שאנחנו מכירים כיום. והפעם סיפורו של אנסל אדאמס - האגדה.
אנסל אדאמס הוא אגדת צילום נוף, והיה כזה עוד בחייו. הוא ככל הנראה צלם הנוף המפורסם ביותר בהיסטוריה והותיר אחריו מורשת אומנותית אדירה. למרות שאינו נמנה עם ראשוני צלמי הנוף, היה אדאמס חלוץ אמיתי ופורץ דרך בתחום. הסטנדרטים האומנותיים והטכניים שהציב לא נראו לפניו והפכו לחלק בלתי נפרד מצילום הנוף אחריו, ועד עצם היום הזה.
אדאמס נולד וגדל בסן-פרנסיסקו, קליפורניה. את חייו המקצועיים התחיל דווקא כפסנתרן, ועד שנות העשרים המוקדמות שלו עוד תכנן לפתח קריירה בתחום זה. אבל הביקור המשפחתי הראשון שלו בעמק יוסמיטי בהיותו בן 14 הביא בסופו של דבר לשינוי בתוכניות. לכבוד האירוע קיבל אנסל במתנה מאביו את המצלמה הראשונה שלו. מאז כבר לא ניתן היה יותר לנתק את הקשר שלו לצילום. וליוסמיטי. הטבע והצילום הפכו חלק בלתי נפרד מחייו. בגיל 17 הצטרף אדאמס לסיירה קלאב (Sierra Club), ארגון שמטרתו שמירה על הטבע. איתו יצא למסעות בהרים בהם שימש אחראי לוגיסטי וצלם. שנים אחר כך אף כיהן כחבר במועצת המנהלים של הארגון. לאורך כל קריירת הצילום המפוארת שלו שילב אדאמס בין האומנות לאהבתו לטבע הפראי של ארצות הברית ופעל רבות למען שימורו.
בתחילת שנות ה-20 עוד צילם אדאמס בסגנון הפיקטוריאליסטי שהיה מקובל אז וניסה לדמות לצילום אופי ציורי, אבל די מהר נטש אותו לטובת צילום תמונות חדות ברורות ומדויקות בהרבה, סגנון שזכה לשם "צילום טהור" (Pure Photography). ב-1932 הוא היה ממייסדי קבוצת f/64 שקידמה את הסגנון החדש וטענה שהצילום לא צריך לחקות טכניקות הלקוחות מתחומי אומנות אחרים. במניפסט הקבוצה, אותו כתב אדאמס, הוא מציין שהצילום חייב להיות תחום אומנות עצמאי ולהתפתח במסגרת היכולות והמגבלות של עצמו. התמונות של אדאמס העבירו תחושה חזקה של המקום והזמן והיו הרבה מעבר לתיעוד פשוט של הנוף. צילומיו האייקוניים מזוהים עם הטבע הפראי של דרום מערב ארצות הברית ובמיוחד עם אזור הסיירה נבדה והפארק הלאומי יוסמיטי. "אתה לא מצלם תמונה, אתה יוצר אותה", היה אחד הציטוטים הידועים שלו, ואכן אדאמס השקיע מאמצים רבים במציאת הלוקיישן, בתכנון התמונה, הקומפוזיציה והזמן המתאים ביותר לצילום. במהלך שנות ה-30 כבר הוצגו תמונותיו בהצלחה בתערוכות חשובות רבות ברחבי ארצות הברית ואדאמס הפך דמות מוכרת בעולם האומנות האמריקאי.
במקביל לצד האומנותי התמחה אדאמס גם בצד הטכני של הצילום ושל פיתוח התמונות והדפסתן. שיטת האזורים (Zone System) המפורסמת אותה פיתח ביחד עם פרד ארצ'ר שימשה כלי עזר חשוב לקבלת חשיפה אופטימלית בעידן הצילום האנאלוגי. הטכניקה להבהרת והכהית אזורים ספציפיים בתמונה בזמן הפיתוח (Dodge & Burn) היתה מוכרת עוד קודם, אבל אדאמס הפך אותה לאומנות בפני עצמה. סדרת הספרים האייקוניים שכתב, "המצלמה", "הנגטיב" ו"ההדפסה" היתה מקור ידע עבור דורות רבים של צלמים ברחבי העולם. מלבד שלושת הספרים הללו כתב עוד עשרות אלבומי צילום, מדריכים ומאמרים. ב-1940 סייע אדאמס בהקמת המחלקה לצילום במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק (MOMA), ב-1945 היה ממקימי המחלקה לצילום בבית הספר הגבוה לאמנות של קליפורניה (שמוכר כיום כמכון לאמנות של סן-פרנסיסקו), הוא היה ממייסדי מגזין הצילום אפרצ'ר, ממקימי המרכז לצילום יצירתי של אוניברסיטת אריזונה ועוד ועוד. החל ממחצית שנות ה-50 נהג להנחות סדנאות צילום ביוסמיטי בהן השתתפו במהלך השנים אלפי צלמים.
לאורך כל השנים המשיך כמובן אנסל אדאמס לצאת למסעות בהם צילם את הנופים הפראיים של הטבע האמריקאי. מאפיינים רבים של צילומיו, כמו שימוש בפורגראונד, הולכת עין, עומק, תאורה דרמטית, חדות מקצה לקצה ועוד הם חלק בלתי נפרד מצילום נוף כיום. כך גם לגבי כישורי עיבוד התמונה שפיתח, עשרות שנים לפני המצאת הצילום הדיגיטאלי ותוכנות העריכה. המקומות והנושאים אותם צילם שימשו, ועדיין משמשים, השראה ומוקדי עלייה לרגל לצלמי נוף מרחבי העולם.
אנסל אדאמס זכה לתהילה רבה ולהוקרה לה זכו מעטים בעולם האמנות בכלל והצילום בפרט. צילומיו הוצגו (ועדיין מוצגים) ברבים מהמוזיאונים החשובים בעולם. היתה לו תרומה עצומה להכרה בצילום בכלל, ובצילום הנוף בפרט, כתחום חשוב באמנות. על פועלו למען שימור הטבע ותרומתו לתרבות האמריקאית העניק לו ב-1980 הנשיא ג'ימי קרטר את מדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה ביותר של ארצות הברית. 4 שנים מאוחר יותר נפטר אנסל אדאמס בקליפורניה והותיר אחריו מורשת אדירה. לאחר מותו פוזר עפרו על הר Half Dome בפארק הלאומי יוסמיטי שם שורה רוחו עד היום, וכנראה לעד.
תודה רבה עמוס על הידע שאתה מעביר לנו
מבחינתי אתה מאחד הצלמים הטובים 💚