צפוי ועדיין מפתיע. ככה, כמעט ברגע, מסתיימת עוד שנה ושוב הזמן לפוסט המסורתי. שנה שהיתה מאתגרת בהרבה מובנים. הרבה דאגות והשראה לצילום שבאה והולכת בהתאם למצב הרוח הלאומי והאישי. שנה שלמה בלי צילומים בחו"ל (זה עומד להשתנות בקרוב), וגם כאן אזורים אהובים היו מחוץ לתחום ולא זכו השנה לביקור (גם זה עומד להשתנות בקרוב). בכל זאת, התשוקה לצילום נוף חזקה בהרבה ממני כך שגם השנה היו לא מעט יציאות לשטח, מה שהתגלה במהרה כתרופה יעילה במיוחד להעלאת המורל. אז כמו בכל סוף שנה, הנה כמה צילומי נוף מהשנה החולפת שאהבתי במיוחד.
חלק גדול מתשומת הלב (הצילומית הכוונה) הופנה השנה באופן טבעי לאזור הדרום. בתחילת השנה רצו כאן שמועות שראו אותי מחבק עצים במדבר. כפי שכבר חזרתי ואמרתי, זה לא באמת נכון. אני רק משוחח איתם, ואז בשנייה שהם לא שמים לב מצלם.
עצים מסתבר היו מוטיב חוזר השנה (יש פסיכולוג בקהל?). כמה ביקורי זריחה בחוף המערבי של הכנרת סיפקו סחורה. המפלס הגבוה ומיעוט המטיילים דווקא עשו לנו טוב (לכנרת ולי). גם פה נתפסו כמה עצים לא מוכנים שכנראה היו עוד קצת רדומים בשעות המוקדמות של הבוקר.
חופי האגן הצפוני של ים המלח זכו לקראת סוף השנה למספר ביקורים. פה דווקא אין כל כך עצים. האזור הפרוע והשבור הזה מספק יופי מרתק שמשתנה משנה לשנה, אפילו מחודש לחודש. הלוואי שבשנים הבאות תשומת הלב שלנו תתפנה קצת לשימור המשאב הלאומי הזה.
כמו בכל שנה חופי הים התיכון סיפקו מפלט של שקט יחסי וכמה שקיעות לנשמה. עונת השקיעות החלה השנה מאוחר מהרגיל אבל בכל זאת הספקתי לצלם כמה עוד לפני שהשנה נגמרת. נקווה שכמו שהיא החלה מאוחר בסתיו היא תסתיים מאוחר באביב. לא בטוח שזה עובד ככה.
אם כבר מדברים על מפלט של שקט, אז כמה גיחות ליליות למדבר סייעו מאוד בעניין הזה. אין שנה בלי צילומי לילה בעונת שביל החלב והשנה לא היתה יוצאת דופן. הנה כמה תוצרים.
זו היתה 2024 בתמונות. ומה נבקש לשנה הבאה? לא הרבה. שהחטופים סופסוף ישוחררו, שכל החיילים יחזרו בשלום, שיהיה כבר שלום או לפחות שקט, שנדע לשמור על עצמנו ועל הטבע, ושפקחי רשעות הטבע והגנים יפסיקו לרדוף אחרי צלמים. לא בקשות מוגזמות (חוץ אולי מהפקחים). ושנצלם מלא תמונות נוף. שנה אזרחית טובה ובטוחה לכולם!!!
Kommentare